איך (כמעט) נגמלתי מהמסכים

You are currently viewing איך (כמעט) נגמלתי מהמסכים

"תתארו לכם עולם יפה
פחות עצוב ממה שהוא ככה
"

תתארו לכם עולם שקט.
בלי ציוצים. בלי התרעות. בלי הפרעות.
"תתארו לכם באמצע יום יפה
שמיים מעליכם, האהבה אתכם….
תתארו לכם עולם פשוט"

מוזר עד בלתי אפשרי.

גם אני מתמודדת כל יום עם הרצון לקצת שקט עבורי ועבור הילדות שלי. 
גם אני מתלוננת על "העולם הזה" שהילדים שלנו גדלים בו, קמים למסכים, מדברים למסכים,
משחקים עם מסכים, ישנים עם מסכים… 

אני תופסת מעצמי אדם די מודע לעצמו,
אז הודתי בפני עצמי ש"מה אני רוצה מהבנות שלי?! הרי גם אני קצת מכורה,
גם אני קופצת כמעט לכל ציפצוף, מבזבזת שעות ברשתות החברתיות ונהנית לדבר על עמודי אינסטגרם.
גם אני מציצה בסלולרי כשאני בקפה עם חברות, ומתרצת קריאת ווצאפים בשעות מוזרות כעבודה…"
וכל זה לפני שבכלל דיברתי על האיש שלי… שעוד היה מכור לפני שידענו מה זה סלולרי… 

טוב נו. הודתי בפני עצמי, הכל מתחיל בי. דוגמא אישית וכל זה…
את זה אני בטוחה שגם אתם יודעים (;
אבל בשבועות האחרונים הבנתי שאם אני רוצה שינוי אני חייבת לעשות מעשה. 

ושלא תבינו לא נכון, אני לא אנטי-מסכים,
ובטח לא רוצה להעלים את הטכנולוגיה, שיש בה גם לא מעט יתרונות.
הם כאן כדי להשאר – הטלפונים, הטלויזיה, האינטרנט – כל אלו זו המציאות שלנו,

העולם שלנו ושל הילדים שלנו.
אבל רגע לפני שהמסך משתלט עלינו, החלטתי שאולי הגיע הזמן למנן את כל העניין הזה…

אני עובדת בערבים. אז על 'סגירת מסכים' אחראי החצי, אבל אני נמצאת בצהריים. 
כבר מזמן ארוחת צהרים היא זמן נטול מסכים והמטבח בכלל הוא אזור נקי מסלולרי.
זה זמן שקט שלי עם הבנות, או יותר נכון הזמן שבו אני מנסה לעקוב
אחרי מה שהן מספרות מהיום שלהן, אחת לשניה, בשפה שאני לא תמיד מבינה… מודה.
אבל החלטתי להרחיב את הזמן הזה.
 
זה דרש ממני השקעה.
כי גם לי, כמו לכם, יש ילדים, או במקרה שלי ילדות, שמאד אוהבות מסכים.
הבת 8 ממש אוהבת טלויזיה. ולי כמובן הכי קל לשים אותה מול המחשב בצהריים, שתשחק,
ולעבוד בינתיים… 
הבת 13 חייבת, פשוט חייבת לראות משהו באיסטגרם. כל דקה וחצי.
ובת ה 16 – שהאייפון כבר מזמן הפך להיות חלק מאיברים שלה….
אבל החלטתי שדי.

זה מאתגר . ודורש השקעה. ולא פעם הופך אותי לאמא מטיפה ומעצבנת. 
אבל אני מצליחה להנות מזה (נו, טוב, רב הזמן…)
והאמת, פשוט כי קראתי לאחרונה כל כך הרבה מחקרים על ההשפעה של המסכים על המוח שלנו,
שהמוח שלי לא מפסיק לחשוב על זה….

ולא. ממש לא הכל וורוד. וזה לוקח זמן. וזה תהליך יומיומי. 
ואני מודה, אני לא בנאדם שכל כך אוהב להתאמץ ולהתמיד
(יעידו על כך כל מכוני הכושר שנרשמתי אליהם אי פעם…).
אז בהתחלה ממש לא התחשק לי לשחק משחקי קופסא או לצבוע מנדלות.
ממש התחשק לי לעומת זאת לגלוש בפייסבוק במסווה של עובדת…
אבל לאט לאט הבנות התחילו לדבר אפילו יותר, לצחוק, להוציא משחקי קלפים,
ספרים (גם אני לא האמנתי למראה עיני…), והבית שלנו הפך לשעתיים למשהו שפוי ורגוע. 
שקט מצלצולים, אבל רועש מדיבורים (בכל זאת 3 בנות…).

הבת 8 היתה הראשונה שהפנימה שכדי למצוא חן בעיני אמא כדאי לה לבקש משחק ולא טלויזיה.
מתבגרת מס' 1 לומדת לנצל את הזמן לעוד קצת חפירות …
ומתבגרת מס' 2 עדיין נלחמת ברצון להתחבר כל כמה דקות… אבל רב הזמן שמחה להצטרף לביחד המשפחתי.
ואני?
פתאום מצאתי את עצמי לא ממש חייבת לבדוק כל שעה מה הפסדתי בפייסבוק
(דר"א מסתבר שכמעט כלום…),
ואפילו הצלחתי לצאת כמה פעמים עם חברים ולהשאיר את הטלפון בבית
(כן, גם אני עדיין בהלם מעצמי, ומפתיע אבל אפילו היה לי ממש כייף 😊)

קלללל? לא! ממש לא.
עבודה יומיומית. אפילו די קשה.

וזה לא שכל יום יש כאן שעתיים של אידיליה,
וכולנו עדיין מחוברים בהרבה שעות אחרות,
מוצאים את עצמנו מבזבזים זמן גם כשלא ממש חייבים.
אבל זה בסדר. כל עוד התחושה היא שזה בשליטה.
כל עוד התקשורת שלנו היא גם וגם.
גם בווצאפ וגם פנים אל פנים, גם על אינסטגרם אבל גם על החיים.
במינונים. כבר אמרתי, לא?

המסכים – הם כאן כדי להשאר,
אבל זה בידיים שלנו איך נגדל את הילדים שלנו, איך נכין אותם לחיים בתוך המציאות הזו
,
אם נצליח ללמד אותם להתנהל בתוך עולם הטכנולוגיה בחוכמה בדיוק כמו שאנחנו מלמדים אותם לעשות במציאות שמחוץ למסך.

ותאמינו לי – זה אפשרי ! 

ועכשיו? עכשיו נשאר לי רק לגמול את הבעל…



לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. עדי

    כתבה נהדרת.מתחילה ליישם

    1. יערה גונן הלפרין

      תודה 🙂 ובהצלחה!

    1. יערה גונן הלפרין

      זה באמת בידיים שלנו, ואפשרי.
      תתחילי ממציאת זמנים קטנים וקצרים או מקומות קטנים של ניתוק, ארוחת ערב / צהריים למשל ואחכ תראי מה מתאים לך וכמה עובד. הכל מינונים ובחירה שלנו. בהצלחה!

  2. אילנית

    מקסים ומרגש!! מתכוונת לאמץ! תודה 🙂

    1. יערה גונן הלפרין

      תודה. אכן רב הזמן הדברים בידיים שלנו ההורים 🙂

  3. שגית

    כל כך נכון וכל כך חשוב. כתבת מקסים!

    1. יערה גונן הלפרין

      תודה שגית!

  4. נועה ברקמן

    בול בפוני! אני נמצאת במצב דומה לשלך. אחהצ מתנתקת את הנייד. וגם הגדרנו שעות ספציפיות של מסך. בהתחלה עשו פרצוף חמוץ, עכשיו כבר בודקים כל יום מי ומתי… בקיצור, חיזקת ❤

    1. יערה גונן הלפרין

      תודה נועה,
      זו באמת עבודה יומיומית, אבל אפשרית. וכייף לראות שהילדים משתפים פעולה, בזכות תשומת הלב והמחוייבות שלכם

  5. תודה
    אני אוהבת את גישת האמצע שלך
    ושמחה תמיד ללמוד מימך ויש הרבה.
    את מחזקת אותי במה שאני כבר עושה ועוזרת לי להפנים שזו עבודה תמידית יומיומית.
    אני מחכה להרצאתך בנושא
    חיבוק

    1. יערה גונן הלפרין

      רחל מקסימה, תודה רבה.
      זכיתי שאת איתי. ההרצאה בסוף החודש ב 28/2, ובה באמת נדבר גם על המקום שלנו כהורים באיזון עולם המסכים.

  6. אילה

    תודה ששיתפת אותנו עם הדוגמא האישית שלך, הרעיון של שעתיים נקיות מסך הוא טוב, אחשוב איך אני מייסמת אותו אצלנו.

    1. יערה גונן הלפרין

      תודה אילה, לא חייבים להתחיל בשעתיים, תנסי לחשוב אי במהלך היום אתם מוצאים איים נטולי מסך ו/או זמנים נטולי מסך. זמנים קצרים של ניתוק הם גם משמעותיים. בהצלחה!

  7. ליאור

    כל הכבוד, עכשיו רק לסגור התרעות לצמיתות..:)

כתיבת תגובה